ויקטור זיתון

ויקטור זיתון

מאמן כושר שיקומי

ככל שאנו מתקדמים עם הגיל ובפרט לקראת הגילים המתקדמים ישנה ירידה כללית בתפקודי המערכות של הגוף, במערכת החיסונית ובמערכת השריר שלד. הירידה מתבטאת בדלדול סיבי השריר ועצמות שהולכותונוטות להיות חלשות. כתוצאה מכך פעילויות יומיומיות כגון עלייה במדרגות, קימה מהכיסא, נשיאת שקיות מהמרכול ואפילו הליכה למרחקים של כמה מאות מטרים עלולות להיות משימות קשות ולעיתים מסוכנות.יתרה מכך, מערכות שיווי המשקל והקוארדינציה גם הן נפגעות והדבר מתבטא בתגובה מאוחרת למעידות או נפילות. זאת ועוד, מעידה קלה עלולה להפוך לנפילה, במקרה כזהשרירי היציבה ושיווי המשקל יגיבו באיחור, השריר שעליו ייפול אותו אדם אינו חזק דיו לספוג את הנפילה ולהגן על העצם שבתוכה ובכך לגרום לשבירת העצם החלשה. זמן ההתאוששות והשיקום יהיו 

ארוכים מן הרגיל אם בכלל  והמערכת החיסונית תהיה רגישה ופגיעה יותר לאיומים כמו זיהומים וכדומה.

תמונה1

 אחת מפעולות המנע היא פעילות גופנית מתונה ועקבית ששמה דגש על הרכיב האנאירובי, כוח וחיזוק השרירים ובניית העצם, פעילות אירובית שמחזקת את הסיבולת לב-ריאה וגמישות הגידים והשרירים. תרגילי שיווי משקל - מחזקים ומשמרים את היציבות. תרגילי קואורדינציה - מסייעים בשיתוף פעולה של כמה שרירים עם העין במקביל בכדי לבצע פעולה פשוטה כגון תפיסת כדור. האימונים יתבצעו בעזרת מגוון של אביזרים: משקוליות, גומיות ואף משקל גוף לחיזוק השרירים ובניית העצם. מכשיר הליכה, מדרגה ואף צעידה במקום לשיפור היכולת האירובית. מתיחות פאסיביות ואקטיביות נועדו בכדי לשפר את הגמישות של השרירים והגידים.

הקווים המנחים לאימון אנשים בגיל השלישי הם הקשבה לצורכי המתאמן, בניית תוכנית האימונים מתאימה, פעילות מתונה ומשתנה בהתאם לרצונות המתאמן (העלאת הקושי או שמירה על הקיים), גיוון התרגילים ועדכון תוכנית האימונים. פעילות גופנית מסייעת לחיזוק המערכת החיסונית כך שהיא עמידה יותר בפני איומים וזיהומים למיניהם.

לסיכום, התעמלות גופנית בגיל השלישי מסייעת לחיזוק משמעותי של הגוף ובפרט מערכות השריר- שלד והמערכת החיסונית. הפעילות עוזרת למתאמן להתמודד ביתר קלות עם פעילויות פיזיות יומיומיות מאתגרות. מצבו הנפשי של המתאמן משתפר בזכות האימונים, ובכלל משפרת את עצמאותו ואיכות חייו של האדם שהגיע לגיל השלישי. נפש בריאה בגוף בריא. בכל גיל!



דימנציה, שיטיון או קיהיון, היא קובץ של סימפטומים הנגרמים ממספר מחלות הקשורות להזדקנות ולמוות של תאים במוח בעיקר האוגרים מידע.

1
 
 
המחלה נגרמת, בין היתר, מאורח חיים לקוי כגון עישון, תזונה לא מאוזנת, התפוצצות של כלי דם במוח כתוצאה מחסימה של דם לאזורים מסוימים במוח ועוד. כתוצאה מכך נגרמת ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, הרגשי, הזיכרון ואף שינויים באישיותו של הלוקה בה (לעיתים ישנה פגיעה אף בתפקוד המוטורי, כגון: חוסר שליטה על הסוגרים).

מחלת האלצהיימר היא הנפוצה ביותר וההערכה שהיא תוקפת בעיקר מבוגרים בגילאים 65 ומעלה, לעיתים נדירות היא פוגעת גם בבני 20 ולכך יש רכיב גנטי.

הטיפול במחלות הדימנציה נע בין טיפול תרופתי שמטפל בעיקר בסימפטומים של המחלה לבין טיפול מניעתי. ישנן תרופות המעכבות את המחלה, אך לא מונעות אותה. הטיפול התרופתי כולל תרופות נוגדות דיכאון ותרופות המטפלות למשל בהפרעות שינה.

2
בצד המניעתי וגם כגורם מעכב, שילוב של פעילות גופנית יכולה בהחלט לסייע. במהלך הפעילות הגוף והשרירים מתחזקים ובנוסף ישנם אלמנטים במהלך באימון שמשפרים באופן ספציפי אלמנטים מרכיבי הכושר.
להלן מספר דוגמאות : עמידה על רגל אחת או על חצי כדור מחזקים את שרירי הליבה ומשפרים את היציבות ובכך מגדילים את הסיכוי שהמטופל יוכל לבלום את עצמו במקרה של נפילה, במידה והוא סובל מסחרחורת שנגרמת מהדמנציה. דוגמא נוספת היא חיזוק מערכת השריר-שלד על ידי הרמת משקולות או כנגד משקל גוף ובכך פוחת הסיכוי לשבירת עצם מנפילה בזכות שריר ועצם חזקים יותר.
.זאת ועוד, תרגילים לכיווץ הישבן מחזקים את שרירי רצפת האגן דבר המסייע לחיזוק השרירים הטבעתיים (הסוגרים) ובכך נמנעות "בריחות" של צרכים ופוחת הסיכוי ללבוש חיתול
 

הטיפול התרופתי מונע לרוב את הסימפטומים בשילוב עם פעילות גופנית ישנה חשיבות בהאטה או במניעה של המחלה והסימפטומים שמתגלים בעקבותיה.


3

.
th+00:00_הAMUTCE_מרס+0000RמרסAMUTC
חוט השדרה הוא המשכה הישיר של מערכת העצבים המרכזית, קרי, המוח.
הוא בנוי כשערות שערות של זנב סוס וכל שערה דקה הרבה יותר משערת אדם רגילה והוא משתמש בחשמל על מנת לקבל מידע ולשלוח פקודות לאיברי הגוף השונים. 
ככזה הוא אחראי על מגוון של פעולות ובהן, מוטוריקה (תנועה) ותחושות: קור, חום, כאב וכדומה. בנוסף, הוא אחראי על העברת מידע מחוץ לגוף, דרך האיברים הרחוקים מהמוח, ידיים, רגליים, בטן וכו.. והמוח בתורו מחליט על תגובה או אי תגובה, לדוגמא, אם ניגע בקומקום רותח, אזי שהמידע יעבור למוח דרך עצבים שממוקמים ביד ואחראים על תחושות החום, משם, דרך חוט השדרה וכלה במערכת העצבים המרכזית, והיא תחליט אם ישנה סכנה גדולה לכוויה (תחושות) ולעזוב מיד את הקומקום או להחזיקו עוד זמן קצר ולהניחו בשולחן מבלי לשפוך את המים הרותחים (מוטוריקה).


stock vector spinal cord schematic diagram with all sections cervical spine thoracic spine lumber spine 1008694237הסיבות העלולות לפגיעה בו הן פגיעות טראומטיות הגורמות לפגיעות ראש כגון, תאונות דרכים, נפילה מגובה, פציעות מלחמה וכדומה. מחלות כגון טרשת עורקים או טרשת נפוצה נפוצה, גידולים סרטניים או שפירים וכיוצא באילו.
בנוסף, ככל שהפגיעה נמצאת בחוליה גבוהה יותר, אזי שטווח התנועה מוגבל יותר, למשל: אם אדם עבר תאונת דרכים ונגרם לו נזק באחת מחוליות הצוואר (c1 עד c7) אז הוא יהיה משותק מהצוואר ומטה ויהיה לו קושי רב, אם בכלל, להניע את הגפיים שלו. כלומר, אם חוט השדרה נפגע בצורה חלקית באחת מהחוליות הנ"ל אז הוא עדיין יוכל להזיז באופן מועט ביותר את גפיו אבל אם חוט השדרה נחתך כמעט לגמרי אזי שטווחי התנועה אצל אותו אדם יהיו אפסיים, למרות שיכול מאוד להיות שחלק מהעצבוב התחושתי ישמר ברמה מסוימת. אדם כזה נקרא בעגה המקצועית, קוואדריפלג (quadriplegic) קוואדרו מלטינית מלשון ארבע, כלומר משותק בארבע גפיים. 
דוגמא נוספת היא פגיעה באחת מהחוליות המותניות (
L1 עד L5),בה הפגיעה תתבטא בעיקר בקושי להניע את הבטן, הגב התחתון והרגליים, אך התפקוד המוטורי ובידיים ישמר.אדם כזה ייקרא בפי אנשי המקצוע פאראפלג ((paraplegic פארא = שתיים, כלומר משותק בשתי גפיים.

תופעות שמתרחשות לאחר הפגיעה הן ספאזם (spasm) , שריר שמתכווץ בצורה לא רצונית, לדוגמא, שריר הארבע ראשי (quadriceps) של הרגל מתיישר בשינוי תנוחה או במגע מגורם חיצוני. קולונוס (clonus reflex), רעידות לא רצוניות של שריר, לדוגמא, שריר מכופפי הירך, (illo psoas ) רועד וגורם לכל הרגל לנוע מעלה לכיוון הבטן. תופעות אילו נגרמות ככל הנראה משיבוש היכן שהוא במסלול בשליחת הפקודות ממערכת העצבים המרכזית לשריר בשל הנזק שנגרם. תופעת משנה שיכולה להיגרם היא פצע לחץ, כשהנפגע או הנפגעת יושבים זמן ממושך מדי אזי שישמו לחץ על העצבים, כתוצאה מכך מתפתח נמק, הוא מתרחב, מגיע עד לעצם, וגורם לזיהום הדם. במקרים קיצוניים הדבר גורם למוות אך ברוב המקרים מגלים את הפצע בזמן וטיפול נאות מרפא את האיזור הנגוע. בד"כ, הפצע מופיע באחד הישבנים ובצידי הירכיים, וזאת משום עצם הישיבה על כיסא הגלגלים והלחץ שמופעל ממשקל הגוף על איברים אילו. 

הטיפול במקרים הנ"ל הוא מגוון, מאימונים פיזייםטיפול תרופתי, דרך ניתוחים וכלה בניסיונות להשתלת תאי גזע בחוט השדרה במקרים מסוימים. הטיפול ברמת היומיום או לפחות שבועי הוא הטיפול הפיזי, קרי, אימוני כושר שיקומיים, פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכדומה. הטיפולים הפיזייםמפחיתים ברמה ניכרת את תופעות הספאזם, הקלונוס ומונעת פצעי לחץ. 


·       תיאורי המקרים המתוארים הנ"ל לקוחים ממטופלים שמטופלים בקליניקה. מטעמי צנעת הפרט לא נחשפו שמות.

טרשת נפוצה (multiple sclerosis) היא מחלה כרונית אוטואימונית. הגוף, מסיבה כלשהי, תוקף את עצמו ע"י תאי הדם הלבנים ופוגע במיאלין, חומר שומני מבודד העוטף את העצב. דומה הדבר לצינור השקייה מחורר המחובר לברז, בעת פתיחת הברז, זרם המים בורח בחלקו החוצה וכשהוא מגיע לסוף הצינור הוא מגיע בזרם חלש. זרם החשמל החלש המגיע מתא עצב אחד לתא העצב הבא מתבטא בין היתר במוגבלות מוטורית, לדוגמא: חוסר יכולת להזיז את היד והאצבעות, פגיעה בראייה, ניוון בשרירים, סחרחורות, ירידה ביכולת התפקודית היומיומית ובמקרים קשים גורמת לנכות. בנוסף, הלוקים בטרשת נפוצה מדווחים על מגוון של תחושות: עקיצות באיבר מסוים בגוף, גפה כבדה, חולשה כללית וכן סימפטומים שנפוצים גם אצל אנשים עם פגיעות נוירולוגיות כגון: ספאזם, קלונוס וכד'.

20161215 103949

הטיפול בטרשת נפוצה הוא ברובו תרופתי ופיזי. התרופות מסייעות להאט את התקדמות המחלה ולשיפור תנועתי. בנוסף לטיפול התרופתי פעילות פיזית מסייעת לשיפור התפקוד בצורה משמעותית ללוקים במחלה. האימון הפיזי כולל: אימון כושר שיקומי, פיזיותרפיה ופעילויות ספורט נוספות. האימון מחזק את השרירים, תורם להגמשתם, משפר את היציבות, מפחית ספאזם ומסייע למניעת הידרדרות המחלה.


יתרון נוסף לאימון הוא בהיבט הנפשי, האימון מפחית מתח נפשי והמטופלים מדווחים על הרגשה כללית טובה יותר גם בגופם וברוחם. מחקרים מוכיחים כי מומלץ לחולי טרשת נפוצה לבצע פעילות גופנית אשר תורמת לבריאותם ולנפשם.

* לפני תחילת כל סדרת אימונים עם מטפל על כל מטופל להיוועץ ברופא המטפל.



האם ישנה חשיבות לשיתוף הפעולה בין המאמן למתאמן או שכל אחד ממלא את תפקידו בכך שהמאמן מטפל ונותן הוראות והמתאמן מקשיב ומבצע אותן ותו לא? במילים אחרות האם על המאמן להיות אקטיבי ועל המתאמן פאסיבי? ואם ישנה חשיבות לכך? ועד כמה עמוקה היא? 
במאמר זה אנסה לענות על השאלות האלו מנקודת מבטי כמטפל לאורך השנים בהן אני עוסק כמאמן כושר שיקומי לנכים ובעלי מוגבלויות.


  המאמן/מטפל האישי אמון על הצד המקצועי של האימון. עליו להקשיב למטופל, ללמוד את סיפור המקרה, לערוך אבחון ועל בסיס מידע זה להכין תוכנית אימונים המתאימה ביותר לצרכיו בדומה לתפירת חליפת בגדים המותאמת במידותיה לאדם מסוים ולא לאדם אחר, כך גם אמורה התוכנית לשאוף. יחד עם זאת התוכנית האמיתית, זאת שבאמת המתאימה ביותר למטופל, מתגלה אחרי זמן מה של מפגשים. 

תפקידו של מאמן הכושר השיקומי הוא מורכב ומאתגר מאימון לאוכלוסיה הכללית, משום שטיפול באוכלוסיה עם מוגבלות פיזית דורשת קשב רב יותר, קירבה ותמיכה פיזית במהלך האימון, הרבה יצירתיות ומנות גדושות של עידוד ודרבון. יתר על כן, עליו לסגל לעצמו ענווה לנוכח המטופל בעל המגבלה הפיזית שמגיע לאימון בסופו של כל אימון ימשיך בשגרת חייו הלא פשוטה.

האתגר המרכזי של המאמן הוא במציאת נקודת איזון בין מתן הסיוע בהשלמת התרגיל לבין ביצוע מקסימאלי ועצמאי של המטופל, תוך שמירה על רצף תנועתי. המלאכה קשה שבעתיים במיוחד שחלק מהאיברים לוקים בשיתוק ואינם יכולים לזוז כלל ללא עזרתו של המטפל, לכן עליו להניע באופן יזום את הגפה ולהורות למטופל לנסות ולהתאמץ להזיז, גם אם הגפה לא תזוז בלי עזרה לפחות יש לנסות לחדש ולחזק את הקשר בין המוח לשריר. כאמור, עליו להיות עם האצבע על הדופק ו"להרגיש" את המטופל במהלך האימון ואף במהלך תרגיל בודד. 
אלמנט חיוני שרצוי שיהיה למטפל הוא יצירתיות. הפעלת היצירתיות משיגה שתי מטרות חשובות: חיזוק השריר וגיוון. האימון עצמו הוא די מונוטוני ואף לעיתים עלול להיות משעמם ולכן רצוי שהמאמן יגוון בתרגילים חדשים. 
זאת ועוד, היצירתיות אינה מסתיימת רק בתרגילים חדשים שעליו להוסיף לאימון, אלא שעל המאמן להגיב ולשנות תרגיל תוך כדי תנועה ו"להמציא" ואריאציה אחרת לאותו תרגיל, לדוגמא, תרגיל כפיפת מרפק בישיבה עם גומייה לעומת כפיפת מרפק בשכיבה על הגב עם משקולת יד. המאמן צריך להשתמש בדמיונו, בציוד שברשותו ואף בגופו בכדי ליצור אלטרנטיבות לואריאציות של תרגילים מסוימים מבלי לחרוג מהתוכנית הכללית. לעיתים, למרות הכנה מדוקדקת של תוכנית אימונים והפעלת יצירתיות, ישנו פער מסוים בין תרגילים מסוימים הכתובים בתוכנית לבין מה שקורה בשטח, כלומר, המתאמן לא מרגיש בנוח עם תרגיל מסוים ולכן על המאמן, בין יתר תפקידיו, להתאים גרסה אחרת של אותו התרגיל מבלי לוותר על התרגיל. כמו כן, לעיתים עליו לחרוג לחלוטין מתוכנית האימון מאחר והמטופל הגיע אליו עם כאבי גב קשים וכרגע הדבר הדחוף ביותר מבחינת המטופל הוא שחרור והקלה של כאבי הגב ולאו דווקא האימון הרגיל, דבר שלעיתים שלא ניתן לצפות מראש וכעת עליו לטפל בגב ולשחררו. 


בהיבט הפסיכולוגי, על המאמן מוטלת החובה לגייס את כל הניסיון והידע שלו על מנת לדרבן את המטופל ולמשוך אותו למעלה, להציב לו אתגרים חדשים ולהרחיק כל הזמן את הגבול. יחד עם זאת עליו לגלות ענווה ולומר בכנות שאין לדעת מה צופן העתיד מבחינת שיקום מוחלט, אך המאמן יעשה כל שביכולתו בכדי לתת למטופל את המקסימום בכל אימון. על המטפל להיות תמיד כן לאורך כל הדרך עם המטופל ולתת משובים אובייקטיבים בכל הנוגע לאימון ולקידומו. בטווח הקצר, האימון יכול לשפר את טווח התנועה, מונע פצעי לחץ, משחרר את הגב והאגן מהכפיפה שנכפתה עליו, מזרים דם חדש לגופו ותורם באופן כללי לתחושה טובה אחרי האימון. לטווח הרחוק, אם תהיה פריצת דרך במחקר חדש שיכול להביא לפתרון הבעיה, אזי שהמטופל יהיה בכושר הטוב ביותר להיות נסיין.

אמנם האחריות לדרבון ומוטיבציה חלה כמעט בלעדית על כתפיו של המאמן אבל גם למתאמן יש תפקיד חשוב לאין ערוך במסגרת אימון הכושר השיקומי ובהצלחתו. הוא צריך להקשיב לגופו ולשתף את המאמן בתחושותיו על מנת שיוכל לעזור לו בצורה המרבית. עליו לגלות סקרנות ולשאול כל הזמו שאלות ולהתעניין במצבו, יתרה מכך, ככל שהמטופל מגיע חדור מוטיבציה אזי שהדבר מקל הן על המאמן והן על המתאמן והדבר משפיע לטובה על איכות האימון. 

לתזונה ישנו תפקיד מכריע, משום שמטופל בעל מגבלה פיזית היושב בכיסא הגלגלים רוב זמנו, בעל חילוף החומרים מואט, מגדיל את הסיכוי להשמנה (יחידת אנרגיה, פחמימה, לא מנוצלת הופכת לשומן) ולכן רצוי להתייעץ עם תזונאי/ת. בדומה לבניית תוכנית אימון, יבנה תפריט המותאם אישית לכל מטופל ומטופל לפי העדפותיו.

לסיכום, על המאמן והמתאמן תפקיד חשוב ביותר בהצלחת האימון, עליהם לשתף פעולה באופן הדוק, על המאמן להקשיב ולדרבן עד כמה שניתן ועל המתאמן להקשיב לשינויים שמתרחשים בגופו ולשתף את המאמן בתחושותיו על מנת לשפר תמידית את האימון. לתזונה גם כן ערך חשוב ובפרט אם המטופל יושב רוב הזמן על כיסא הגלגלים וההוצאה האנרגטית מועטה. אחרי הכל, בשביל טנגו צריכים שניים.
th+00:00_הAMUTCE_מרס+0000RמרסAMUTC
שלום, שמי ברוך גבצו. לפני עשר שנים עברתי תאונת דרכים קשה מאוד ונפגעתי בחוליות הצוואריות c5 c6. בשנה וחצי האחרונות שאני עובד עם ויקטור אני חש יציב יותר והתחזקתי משמעותית בכתפיים ובידיים. אני ממליץ מאוד. בנוסף הוא חבר אמיתי. 
מאוד ממליץ.
th+00:00_הAMUTCE_מרס+0000RמרסAMUTC

המוח:

המוח הוא האיבר הראשי של מערכת העצבים המרכזית, האחראי על פעילותו והגנתו של הגוף. המוח עובד באמצעות תאי עצב, הנקראים נוירונים.
הנוירונים העיקריים מביניהם:
1.תאים קונדקטיבים - שתפקידם לאגור מידע ולהעביר חשמל.
2. תאי גליה - שתפקידם לספק הגנה וניקיון של המוח.

מבנה בסיסי של נוירון:

מבנה המוח בנוי מ- 3 מערכות:

1. מערכת העצבים המרכזית - המורכבת ממוח וחוט השדרה שממשיך אותו.
2. מערכת העצבים הפריפרית - כל העצבים שיוצאים ונכנסים מהפריפרייה (גוף, ידיים, רגליים, איברים פנימיים וכו') למערכת העצבים המרכזית.
3. מערכת העצבים האוטונומיים - אחראית בעיקר על שריר הלב.

המערכת המוטורית - החלק האחראי, בין היתר, על התנועה בגוף. המערכת ממוקמת באונה המצחית ותפקידיה הן: תנועה, ויסות, תיאום בין השרירים ולמידה של תנועות.

השריר:

השריר הוא האיבר המרכזי במערכת התנועה בגוף המחובר לעצם ע"י גיד. הוא איבר מאוד גמיש ויש לו יכולת להתכווץ ולהתארך. יחידת התפקוד הבסיסית של השריר נקראת סרקומר, העשויה משני חלבונים עיקריים הנקראים אקטין ומיוזין.
השריר מתכווץ ע"י הפעלה חשמלית שמגיעה מהמוח (מערכת העצבים המרכזית) דרך מערכת העצבים הפריפרית וע"י פעילות כימית וכך הוא מניע את אחת מעצמות השלד. לדוגמא: כפיפה של שריר הזרוע הנקרא הדו ראשי,מסייע לקרב את היד לכיוון הכתף (ויחד עם שרירים נוספים לקרב את האוכל לפה) .

מערכת התנועה:

אחראית לתנועת הגוף וייצובו. מערכת התנועה מורכבת ממערכת השרירים ומערכת השלד. השריר הוא האיבר המרכזי במערכת התנועה.
מפרק - החיבור בין העצמות נעשה באמצעות רצועות.

התנועות שמערכת התנועה מייצרת:
כפיפה - הרמה של האמה כלפי הכתף, דוגמא: קירוב המזלג לפה.
פשיטה - תנועה לאחור של כל הרגל , דוגמא: הליכה לאחור.
קירוב - תנועה של החזה לכיוון פנים, דוגמא: פתיחה של חלון.
הרחקה - הרמה של כל הרגל הצידה ע"י שריר הישבן התיכון, דוגמא: בעיטה צידית.
סיבוב העצם על צירה - שתי העצמות התחתונות של האמה מסתובבות סביב הציר של העצם העליונה של האמה, דוגמא: פתיחת מנעול עם מפתח.
הרמת השריר כלפי מעלה - הרמת השכמות לכיוון הראש, תנועת "לא רוצה".
הורדת השריר כלפי מטה - החזרה של השכמות מכיוון הראש כלפי מטה מתנועת ה- "לא רוצה".

פגיעות לסוגיהן:

הגוף האנושי מורכב מאגד של תאים, איברים ומערכות המחוברים יחדיו בקשר סימביוטי. על כל אלה מנצח המוח ע"י פעילות חשמלית וכימית דרך מערכת העצבים.  ישנם סוגים רבים של פגיעות. כעת נמנה את הנפוצות יותר:
Neurological disorderהפרעה נוירולוגית (נוירו – עצב)
מחלה שהגוף לוקה בה עקב נזק למערכת העצבים, הפקודה מהמוח מגיעה לאיבר דרך העצב ע"י חשמל ופעילות כימית. הפרעה באחד האלמנטים האלו תגרום לשיבוש התפקוד התקין של הגוף. לדוגמא: שיתוק, פרכוסים, כאב, חולשה של שרירים, תיאום לקוי של שרירים.

Cerebro Vascular Accident שבץ מוחי
הפרעה או חסימה של אספקת דם למוח. הדבר עלול לפגוע בחלק שאחראי על הדיבור במוח ו/או על החלק שאחראי על המוטוריקה, התנועה של השרירים שנמצאים באונה המצחית . כתוצאה מכך, יכול להיגרם שיתוק או חולשה משמעותית באזור מסוים בגוף.

tumor גידול
תקלה בקוד הגנטי של התא וכתוצאה מכך התרבות לא מבוקרת של תאים. ההתרבות מובילה לגידול של גוש על הרקמה ולנפיחותה. ע"י כך עלולות להיווצר בעיות רבות ובין היתר קושי בתנועה. לדוגמא: גידול בחוט השדרה בחוליות התחתונות, עלול ללחוץ על הסיבים המוטורים ולגרום להיחלשות משמעותית של הגפיים התחתונות.
ההבדל בין גידול שפיר לגידול ממאיר - גידול שפיר הוא מקומי וגידול ממאיר שולח גרורות לכל הגוף. אף על פי כן, גידול שפיר יכול לייצר לחץ על רקמות שכנות ובנסיבות מסוימות עלול להפוך לממאיר.

cerebral palsy- שיתוק מוחין
שיתוק מוחין הוא חוסר התפתחות של המערכת המוטורית, פגיעה בחומר הגלם שממנו תצמח המערכת. הדבר קורה במהלך ההיריון, בזמן הלידה ועד שנה אחרי הלידה ( חלק מהמומחים טוען שאפילו עד גיל 3). הפגיעות בעיקר בגפיים. ישנן דרגות של שיתוק מוחין: הקלות ביותר, יד אחת מעט כפופה או צליעה קלה ועד לדרגות החמורות ביותר שבהן הנפגע מרותק לכיסא גלגלים לחלוטין. הסיבות הן בין היתר: פגות, זיהום שהאם לקתה בו במהלך ההיריון והעבירה לעובר, חוסר חמצן למוח בזמן הלידה, רעלנים שונים (סיגריות, סמים, אלכוהול בזמן ההיריון). הלקות היא קבועה ונמשכת לאורך כל חייו של הנפגע.

פגיעות טראומטיות
פגיעות אילו נגרמות לרוב מחבלה פיזית ישירה על הגוף: נפילה מגובה, תאונת דרכים, קטטות, ירי וכו'. מנעד החבלות מסוג זה רחב למדי, מפגיעה פשוטה יחסית של שבר באחת מעצמות הגוף ועד לפגיעות קשות יותר: פגיעה בשריר ועצם וכלה לפגיעות ראש.

פגיעות באחת מחוליות השדרה גורמות לעיתים לפגיעה רב מערכתית. חבלה בעלת עוצמה בראש יכולה לגרום לשיתוק חלקי, פגיעה בדיבור ואף לקות פסיכיאטרית.
למשל, אדם שנפל מגובה רב, סולם או מבניין, עלול לספוג מכה בחוליה צווארית והדבר עלול לגרום לשיתוק מהצוואר ומטה, כולל גפיים ואיברים פנימיים.

לסיכום:
המוח הוא האיבר המרכזי והחשוב ביותר בגוף האנושי ובכל צורת חיים מתקדמת. הוא אחראי על תפעול הגוף והגנתו ופועל על אותות חשמליים וכימיקלים.
המוח ממוקם בגולגולת וממשיך בחוט השדרה. מגוון הפגיעות במוח או בחוט השדרה הוא רחב: פגיעות טראומטיות, מחלות או גידולים, עלולות להשפיע על תפקודו התקין של האדם במגוון דרכים. בחלק מהמקרים האדם הפגוע כן מצליח לנהל את חייו למרות הפגיעה.
th+00:00_הAMUTCE_מרס+0000RמרסAMUTC
כפי שכולנו יודעים היום לאימון הגופני חשיבות מרובה בחיינו, הוא תורם לחיזוק המערכת החיסונית, מחזק את העצמות, השרירים, מגמיש את הגידים, מחזק את שרירי הליבה וגורם לתחושה כללית טובה. האימון הגופני גם מעניק לנו סוג של תעודת ביטוח לגילאים מתקדמים יותר, כלומר, כשנגיע אליהם נהיה חזקים ובריאים יותר ונפחית את הסיכון ללקות במחלות שמאפיינות את הגיל השלישי ואם כבר איתרע מזלנו ונפלנו בבית או בחוץ, אזי שההתאוששות תהיה מהירה יותר מן הממוצע. המלצת המומחים היא להתאמן בין 3 ל 4 פעמים בשבוע תוך שילוב אימוני אירובי וכוח בצורה מתונה, דבר שישמור עלינו ועל בריאותנו. 

אך מה אומרים המומחים לגבי אימון גופני לנכים? האם גם להם מותר להתאמן בצורה עצימה או שהם צריכים לשמר על הקיים באימון בעצימות נמוכה? האם הם בכלל אמורים לנוח בגלל המגבלה התנועתית? מה היתרונות, אם בכלל, לאימון לאוכלוסיה מיוחדת שכזאת?

ובכן, האימון הגופני לנכים הוא בעל חשיבות מכרעת ולעיתים אף מצילת חיים (!) לאוכלוסיה זו. לאנשים עם מוגבלות פיזית היושבים רוב הזמן בכיסא גלגלים נגרמים קיצורים של גידים, דלדול של השרירים ואיבוד סידן בעצמות מה שגורם לעצם להיות שבירה יותר. אמנם תנועה מועטה של איברים טובה אבל אם אפשר אז רצוי להפעיל כמה שיותר את האיברים, בין אם זה לבד ובין אם זה בעזרתו של מאמן כושר או פיזיותרפיסט. כמובן שכל אימון מתחיל לאחר אבחון בו המטפל בודק את יכולות הנבדק ובונה לו תכנית אימונים בהתאם. ככלל, כל שינוי בתכנית האימון חייב להיות מדורג ורק כשהמטפל החליט שהגיעה העת להעלות את העומס. רצוי לגרות את השרירים כמה שיותר ולהוציא מהם את מלוא הפוטנציאל, נעשה זאת במגוון תרגילים שמשלבים, כוח, גמישות, אירובי ואימון שרירי הליבה. אל לנו להסתפק רק בלשמר (תלוי בחומרת הפציעה, ככל שמצבו של המטופל קשה, לא בהכרה או לא מודע לעצמו ולסביבתו, אזי שחובה לשמר לפחות את מה שיש).

כעיקרון, ככל שנכוון גבוה יותר בגישה הטיפולית נשיג גם התקדמות מסוימת וגם שימור הקיים. יתרה מכך, הפעילות הגופנית עלולה להציל את חייו של מי שיושב בכיסא גלגלים רוב שעות היממה. ישיבה ממושכת עלולה לגרום להתפתחותם של פצעי לחץ, לרוב באיזור הישבן, הגב התחתון, חלקו האחורי של הראש ומשני צידי הירכיים. אילו פצעים פתוחים שעלולים להזדהם ממגע עם האוויר והחיידקים שהוא נושא, הם נכנסים למחזור הדם ועלולים לגרום לזיהום ולסיכון חיי האדם. במידה ונפעיל את האיברים הללו ואף נעסה אותם אזי שנוכל למנוע את פצעי הלחץ.

לסיכום, הפעילות הגופנית חשובה לאין שיעור לאוכלוסיה המיוחדת. כאמור, לעיתים אף יותר מהאוכלוסייה הכללית, גם כאן רצוי להתאמן 3-4 פעמים בשבוע ואם לא מתאפשר אז לא לרדת מפעמיים בשבוע.מומלץ לשלב כמה שיותר תרגילים שיכסו את כל האלמנטים של הכושר הגופני: אירובי, אנאירובי (כוח), גמישות וחיזוק שרירי הליבה. רצוי לשלב סוגים נוספים של ספורט: שחייה, יוגה וכדומה. 

 
th+00:00_הAMUTCE_מרס+0000RמרסAMUTC
את דרכי בעולם השיקום התחלתי כמאמן במועדוני כושר וכמאמן אישי. בנוסף, מדריך אומנויות לחימה (גיו גיטסו ברזילאי).
הרגע המכונן החל בעוד משמרת צהריים שגרתית בקאנטרי בחולון בו עבדתי. עזרתי לאחד המתאמנים, שהיה גם חבר, להתאמן ובין דיבור אחד להרמת משקולת אחרת הוא סיפר לי על חבר שהגיע מדנמרק והביא איתו שיטת שיקום ייחודית ובגלל הביקוש הרב הוא מחפש דווקא מאמן כושר, ורצוי חסון, ולאו דווקא פיזיותרפיסט. ההצעה עוררה את סקרנותי ומיד הסכמתי. הזמן חלף לו ולא שמעתי שום חדש מההצעה, הנחתי שזאת עוד אחת מאותן הצעות שבסופו של דבר כלום לא קורה איתן. המשכתי בשלי, עבודה בחדר כושר והשלמת הכנסה כמאבטח במועדונים בתל אביב בסופי השבוע.

החודשים חלפו להם ולפתע אותו חבר אמר לי שההצעה כעת בתוקף ושאתקשר לחבר שלו. אז התקשרתי, קבענו פגישה והגעתי במועד.
גילוי נאות, עד לאותה נקודה בזמן לא היה לי מושג ירוק על עולם הנכים, אני מניח שכמו רוב האנשים חשתי רחמים וסימפטיה כלפי האנשים שגורלם לא שפר עליהם. יתרה מזאת, חששתי מהתגובות של עצמי כשאפגש עם חלקם, תהיתי מה תהיה תגובתי הראשונית : סלידה, אמפטיה, זעזוע וכו.. ואיך זה ישפיע עליי אם בכלל? כאמור, הגעתי בזמן והתרשמתי מהקליניקה, מהמטפל עצמו ומהמטופלים שלו, הוא הסביר על עצמו ועל השיטה שלו והציע שבהתחלה רק אשב ואתבונן, וכך עשיתי. בינתיים, אמרתי לעצמי, הכל בסדר. בשלב מסוים הוא הזמין אותי למיטת הטיפולים בכדי לראות מקרוב מה הוא עושה. על המיטה שכבה מטופלת צעירה ויפה ששברה את המפרקת שלה בתאונה ונותרה משותקת על כיסא גלגלים. בפעם הראשונה בחיי ראיתי כף רגל נוקשה עם ספאזם (מן עוווית), הוא ביקש שאנסה ליישר לה את כף הרגל בעדינות ולעזור לו לפסק את הרגל האחת בעוד הוא תופס את האחרת בכדי למתוח אותן - עזרתי לו. כשסיימתי והלכתי לדרכי פתאום קלטתי שלא התעוררה בי שום הרגשת סלידה ושום תחושה לא נוחה אחרת, ההיפך, הדבר בא לי בטבעיות גמורה, פה ניטע הזרע שבו כנראה מצאתי את ייעודי המקצועי בחיים ועליי להקשיב לליבי וללכת על זה.

ואכן הלכתי, התחלתי לעבוד בקליניקה תוך שאני לומד את השיטה על בוריה. הרגשתי סופסוף, לראשונה בחיי, שאני בא לעבוד ולא בא לעבודה. אמנם העבודה היא סיזיפית והקידום אצל המטופל לעיתים ממאן להגיע אך כשהוא אכן מגיע זאת חגיגה (הלא הפיזיקה והפסיכולוגיה קשורים עבותות אחת בשנייה). מטבע הדברים נוצרו חברויות ונקשרו קשרים, חלקם אף נהיו חברים הקרובים לליבי. קיבלתי מהם השראה, פגשתי אנשים מרתקים וקיבלתי שיעור מאלף על החיים ועל כוחה של הנפש יותר מכל ספר פילוסופיה ומכל מיני מתיימרים למיניהם. לעיתים אף חשתי שאמנם אני עומד אבל אני קטן מהם, אבל לא לצילם אלא לאורם, הבנתי לא באמצעות המילים אלא באמצעות העשייה ללא חת שלהם. למדתי ענווה מהי.

תמונה1לימים החלטתי שאני יוצא לדרך חדשה ואחרי כ 5 שנים מופלאות בקליניקה החלטתי שאני יוצא לדרך עצמאית. אספתי בתרמיל את המטלטלין שלי: הידע שרכשתי, את ברכת הדרך משני הבוסים הנפלאים שהיו לי, חברתי שירן (שהיא היום אשתי) ונתנה לי את זריקת העידוד הסופית, החברויות שזכיתי בהן, החוויות וההשראה. בזכותם התמלאתי בהמון אמונה בעצמי.


th+00:00_הAMUTCE_מרס+0000RמרסAMUTC
לכל מאן דבעי,
תומר בתי חלתה בשנת 2009  ב- Transverse myelitis .
כתוצאה ממחלתה נגרמו לה פרפלגיה ועקמת חמורה בעמוד השדרה.
תומר טופלה בארבע השנים האחרונות במכון שיקום פיזיוטרפי תגר ואנדרסן אשר מתמחה בטיפול ושיקום בשיטות ייחודיות אשר פותחו באירופה.  
צוות המכון כלל גם את ויקטור זייתון.

הטיפול של תומר מבוסס על תרגילים אקטיביים ודינאמיים: לגב עליון, גב תחתון  בטן ומותניים לטיפול ספציפי בעקמת. בנוסף, תרגילים פסיביים עם טווח תנועה גדול לרגליים במטרה להשיג תנועה אקטיבית.
חלק מהתרגילים בוצעו על ידי נטרול כוח המשיכה.

בנוסף, מפחיתים התרגילים את הספזם הגבוה שיש לתומר בפלג גוף שמאלי ואשר מקשה עליה את התפקוד היום יומי.
ויקטור טיפל בתומר במקצועיות רבה תוך הפגנת ידע ונסיון רבים, בהתמדה, בסבלנות אין קץ, כל זאת- תוך גילוי אמפטיה, רגישות רבה ויחס אישי.
אני ממליץ בכל ליבי על ויקטור כמטפל לכל מי שנזקק לטיפולים מסוג זה.
בברכה,
דרור
עמוד 1 מתוך 2
השאירו פרטים לפגישת ייעוץ

Please publish modules in offcanvas position.